התקשרwaze
 לשון הרע – תביעת דיבה – מבחנים ועקרונות יסוד

רבים שואלים האם דברים שנאמרו/נכתבו/פורסמו עליהם נחשבים ללשון הרע או הוצאת דיבה והאם ניתן לתבוע בגין כך תביעת נזקין.

המבחן הקובע אם דברים מסוימים שאמר/פרסם אדם כלפי אדם אחר עלולים להיחשב כ"לשון הרע" הינו מבחן אובייקטיבי לחלוטין, כלומר בבחינת האם דברים שנאמרו הינם בגדר לשון הרע אין מביאים בחשבון מחשבות או רגשות סובייקטיביות של הנתבע המרגיש את עצמו נפגע, אלא כיצד עשויה החברה או הציבור הרחב לקבל את דבר הפרסום.

על פי מבחן זה גרס השופט לוין בפס"ד – ע"א 466/83, שאהה נ' דרדריאן

"אמנם החברה הישראלית מגוונת היא, ויש בה אוכלוסיות שונות: יהודיות, ערביות, נוצריות ואחרות, שלכל אחת מהן השקפות עולם שונות ואפילו נוגדות. אך גם בהנחה זו מותר לקבוע, כי בעיני כל אזרח סביר ובר דעת שבקרב אוכלוסיית ישראל, לגווניה, שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל במדינותיה ובפעילותה במובן הנ"ל ביהודה ושומרון, לא יחשב כפעולה הממיטה על משתף הפעולה שנאה וביזוי, ופרסום דבר שיתוף הפעולה לא ייראה בעיניו של זה כהוצאת לשון הרע".

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965, מגדיר לשון הרע כך:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל מוצאו או דתו".

פרסום יכול להיות עילה להליך על-פי חוק איסור לשון הרע, רק אם הוא מייחס לשון הרע לאדם מסוים או לאנשים מסוימים. האדם שאליו מתייחסת לשון הרע נקרא בחוק "הנפגע". כאשר לא ניתן ללמוד מהפרסום מהי זהות המושמץ, לא ניתן יהיה להגיש תביעת דיבה בגין אותו פרסום.

כמו כן וכאמור אין כל חשיבות לשאלה האם המפרסם התכוון או היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע, ובאותה מידה אין גם כל חשיבות לשאלה האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע, אלא הדברים נבדקים בעין אובקטיבית ציבורית, חברתית רחבה.

אחת השאלות הסבוכות שעולות בסוגיות של לשון הרע והוצאת דיבה היא, מהו הדין כאשר דעתם של בני אותו חוג/ סקטור/קבוצה בדבר טיבם של הדברים שונה זו מזו וישנו ויכוח לגבי הפגיעה של הדברים באותו החוג/סקטור.

תשובת הפסיקה לשאלה זו הינה כי יש לשפוט את המקרה על פי הנורמה המקובלת של אותו סקטור נפגע ואם יש בפרסום הדברים על פי המדד של אותו ציבור משום לשון הרע, כך יחשב הדבר גם בבית המשפט וזאת למרות ואף על פי שהדברים יכולים להיחשב ברמה הציבורית הרחבה כלא פוגעניים.

בבואו לבחון את סוגית לשון הרע והוצאת דיבה ישקול בית המשפט שיקולים נוספים כגון: התנהגות בעלי הדין, חומרת המעשה וחומרת הפגיעה האם יש אמת בדברים, האם יש אינטרס ציבורי באמירת הדברים (חובת הציבור לדעת)  והכל בבחינת הצדק והיושר של בעלי הדין.

Comments are closed.